Daf 22a
אֵימָא סֵיפָא: אִם בָּאוּ לְחֶשְׁבּוֹן — אָסוּר, הָא סְתָמָא — מוּתָּר! אֶלָּא, מֵהָא לֵיכָּא לְמִשְׁמַע מִינַּהּ.
Rachi (non traduit)
הא סתמא. דאף בשעת חלוקה סתם מותר:
אם באו לחשבון. הזכיר לו ישראל של שבת באותה חלוקה וגלי דעתיה דשלוחיה הוא:
Tossefoth (non traduit)
ואם באו לחשבון אסור הא סתמא שרי. וא''ת לימא דה''ק אם באו לחשבון אסור אפי' התנו מתחלה וי''ל דס''ל דודאי אם התנו מתחילה מותר בכל ענין:
מַתְנִי' אֵין מַעֲמִידִין בְּהֵמָה בְּפוּנְדְּקָאוֹת שֶׁל גּוֹיִם, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל הָרְבִיעָה, וְלֹא תִּתְיַיחֵד אִשָּׁה עִמָּהֶן, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל הָעֲרָיוֹת, וְלֹא יִתְיַיחֵד אָדָם עִמָּהֶן, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים.
Rachi (non traduit)
שחשודין על הרביעה. ובני נח נאסרו בה דכתיב (בראשית ב':
כ''ד) והיו לבשר אחד יצאו בהמה חיה ועוף ויש כאן לפני עור לא תתן מכשול:
מתני' אין מעמידין בהמה בפונדקאות. שעושין להתאכסן עוברי דרכים שם ומעלים שכר לבעלים:
Tossefoth (non traduit)
אין מעמידין בהמה בפונדקאות של עובדי כוכבים. ותניא בגמ' אין מוסרין בהמה לרועה שלהם ויש ליתן טעם על מה אנו סומכין לייחד בהמותינו עמהם ואף אנו מוסרין בהמותינו לרועה שלהם ואין לומר כדאמר רב לעיל בפ''ק (עבודה זרה דף יד:) מקום שהתירו למכור התירו ליחד דהא לא קם האי מילתא דאף רב הדר ביה אלא אומר ר''ת דסמכינן אהא דמשני ר' פדת בגמ' (דף כג.) דמוקי מתני' כר''א דחייש לרביעה וברייתא דלוקחין מהן בהמה לקרבן דלא חיישי לרביעה כרבנן ואנן קיימין כרבנן ואע''ג דרבינא שהיה סוף הוראה פליג עליה ושני שנויא אחרינא מ''מ נראין דברי ר' פדת עיקר חדא מדהקדים דברי רבינא לדבריו דהא רבי פדת קודם לרבינא ימים רבים שהיה בנו של ר''א כדאמרינן בפ''ק דברכות (דף יא:) וכן אורי לי' ר''א לר' פדת בריה וגם היה חברו של ר' זירא כדאמר בפ''ק דנדה (דף ח.) א''ר זירא לר' פדת חזי דמינך ומאבוך קשריתו קטפא לעלמא ואותו ר''א אביו הי' תלמידו של ר' יוחנן ועוד דבשל סופרים קי''ל דהלך אחר המיקל ואע''ג דסתם מתני' דאין מעמידין מתוקמא כר''א מ''מ לית הלכתא כוותיה כיון שיש מחלוקת במסכת פרה (פ''ב מ''א) ובתרי מסכתי לכ''ע אין סדר:
הֲדַרַן עֲלָךְ לִפְנֵי אֵידֵיהֶן.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: סְתָמָא מַאי? תָּא שְׁמַע: אִם הִתְנוּ מִתְּחִילָּה — מוּתָּר, הָא סְתָמָא — אָסוּר.
Rachi (non traduit)
סתמא מאי. שקיבלו סתם ועשו סתם עובד כוכבים בשבת וישראל בחד בשבת ולא אמר ישראל מעולם טול אתה את השבת ואני בחול מהו לחלוק סתם בשוה ולא יזכיר ישראל את השבת:
Tossefoth (non traduit)
ת''ש אם התנו מתחלה מותר הא סתמא אסור. וא''ת לידוק מרישא וי''ל דאיכא למימר דה''ה סתמא אלא משום דבעי למיתני סיפא ואם התנו מתחלה מותר אף על פי שהתנה לו כך בפירוש:
וְהָא אוֹתְבֵיהּ רָבִינָא לְרָבָא! לְסַיּוֹעֵי סַיְּיעֵיהּ. וְהָא אִכְּסִיף! לֹא הָיוּ דְבָרִים מֵעוֹלָם.
Rachi (non traduit)
לסיועי סייעיה. מדקתני התנו לכתחילה מותר אלמא כי ליכא איסור שליחות דמלאכה שרי ואע''ג דמטיא הנאה לישראל וה''ה לערלה:
והא אותביה רבינא. וא''כ מאי תיובתא גבי שבת איסור שליחות במלאכה מה שאין כן בערלה:
רַב גְּבִיהָה מִבֵּי כְתִיל אָמַר: הָנְהוּ שְׁתִילֵי דְּעָרְלָה, הֲוָה גּוֹי אָכֵיל שְׁנֵי דְּעָרְלָה, וְיִשְׂרָאֵל שְׁנֵי דְּהֶתֵּירָא. אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא, שְׁרָא לְהוּ.
Rachi (non traduit)
שרא להו. דהיתר גמור הוה דהא אע''ג דקיבלוה יחד לכתחילה ואמר לו ישראל היה אתה עובד בג' שנים הללו ואני ג' אחריהם אין כאן איסור שליחות דהא ישראל נמי שרי לעובדה ואי משום אכילה שישראל אוכל כנגדן ונמצא נהנה מפירות ערלה שמכרן אין זה נהנה שכן המשפט שנה שזה עובד הוא אוכל:
אלא שתילי דערלה הוה. ישראל ועובד כוכבים קיבלו שדה בשותפות ונוטעה ויטלו החצי בין שניהם ונתעסק עובד כוכבים כל צרכו שני ערלה ואכלן וישראל קבל ג' שנים אחרות כנגדן ואכלן:
רב גביהה מבי כתיל אמר. לאו הכי הוה עובדא:
וְאִם בָּאוּ לְחֶשְׁבּוֹן — אָסוּר. אִיכְּסִיף, לְסוֹף אִיגַּלַּאי מִלְּתָא דְּהִתְנוּ מֵעִיקָּרָא הֲווֹ.
Rachi (non traduit)
אסור. דשכר שבת הוא נוטל דגלי דעתו דעובד כוכבים שלוחו היה:
ואם באו לחשבון. לאו אהתנו מתחלה קאי אלא מילתא באנפי נפשה היא כלומר אם קיבלו סתם ועשו סתם ועייל העובד כוכבים בשבת וישראל בחול ולא צווהו ישראל ובאו לחשבון לאחר זמן לומר כמה ימי שבת נטלת אתה ואני אטול כנגדן ימי החול:
אֵיתִיבֵיהּ רָבִינָא לְרָבָא: יִשְׂרָאֵל וְגוֹי שֶׁקִּיבְּלוּ שָׂדֶה בְּשׁוּתָּפוּת, לֹא יֹאמַר יִשְׂרָאֵל לְגוֹי: ''טוֹל חֶלְקְךָ בַּשַּׁבָּת וַאֲנִי בַּחוֹל'', וְאִם הִתְנוּ מִתְּחִלָּה — מוּתָּר,
Rachi (non traduit)
מותר. דהא לא קיבל עליה ישראל עבודה דשבת ואין העובד כוכבים שלוחו:
ואם התנו מתחילה. קודם שהוטלה עליו:
לא יאמר ישראל טול אתה חלקך בשבת. לפי שנעשה שלוחו על חצי היום המוטל עליו:
שקיבלו. שדה באריסותן מבעה''ב ומשקיבלוה הוטלה על שניהם לעסוק בה ביחד:
Tossefoth (non traduit)
לא יאמר לו ישראל לעובד כוכבים כו'. מעשה כך היה בימי רבינו תם שגבה ישראל אחד בחובו תנור אחד מעובד כוכבים והיה לו לאופה המסיק התנור חלקו בתנור והיה לו ליהודי ליטול כך וכך ימים בחלקו ולאופה כמו כן כך וכך ולא התנו מתחלה זה לזה טול אתה חלקך בשבת ואני חלקי בחול והיה ר''י ר''ל דמותר דלא דמי לשדה דהכא דגבי שדה חלק הישראל משביח אף בחול במה שהעובד כוכבים טורח בו בשבת אבל בתנור אינו משביח כלל במה שהעובד כוכבים עושה בו בשבת וזה בחול ואף בלא התנו מתחלה ולא הודה ר''ת לזה ונראה לו דאין לחלק בין תנור לשדה דאע''פ שאינו משביח במלאכה בשבת מ''מ הוי כאילו מעמיד פועל בידים ונראה להר''ר אלחנן דבתנור אפי' התנו מתחלה לא יועיל כיון שכל התנור של ישראל הוא וה''ל כמשכיר תנורו בשבת ואומר לעובד כוכבים טול שכר תנורי בשבת כשתסיקנו לי בחול ולא דמי לישראל ועובד כוכבים שלקחו שדה בשותפות שיש לעובד כוכבים חלק בגוף הקרקע וגם ר''י חזר בו והביא ראיה לדברי ר''ת דאין חילוק בין תנור לשדה דהא מרחץ כתנור דמי ובתוספתא דמסכת דמאי [פ''ו] תניא ישראל ועובד כוכבים שלקחו שדה ומרחץ בשותפות לא יאמר לו ישראל לעובד כוכבים כו' קצרו של דבר בין כרם בין שדה בין מרחץ או תנור אם לקחו ישראל ועובד כוכבים בשותפות אסור לומר טול אתה חלקך כו' אלא אם כן התנו מתחלה קודם שלקחוהו שאין לישראל בשבת שום חלק וגם ר''ת באותו מעשה דתנור צוה לקבל החוב מן העובד כוכבים ולחזור ולהלוות ולהתנות מתחלה מיהו היכא שלקחו הישראל במשכון נראה שא''צ להתנות כלום כיון שהוא ברשות העובד כוכבים ושכר התנור הוא לישראל מרבית שהעובד כוכבים נותן לו ואין הישראל קונה חלק בתנור דדוקא נקט לקחו. העתק מלשון רבינו יהודה:

הָנְהוּ מוֹרִיקָאֵי דְּגוֹי נָקֵיט בְּשַׁבְּתָא, וְיִשְׂרָאֵל בְּחַד בְּשַׁבְּתָא, אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא — שְׁרָא לְהוּ.
Rachi (non traduit)
נקיט בשבתא. לחרוש לזרוע ולקצור:
מוריקאי. זורעי גנות כרכום:
אִי הָכִי, מַאי אִירְיָא מִפְּנֵי שֶׁנִּקְרֵאת עַל שְׁמוֹ? תִּיפּוֹק לֵיהּ מִשּׁוּם ''לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל''! חֲדָא וְעוֹד קָאָמַר: חֲדָא — מִשּׁוּם ''לִפְנֵי עִוֵּר'', וְעוֹד — מִפְּנֵי שֶׁנִּקְרֵאת עַל שְׁמוֹ.
Rachi (non traduit)
אי הכי. דכותי יעשה בה מלאכה בחולו של מועד:
תיפוק ליה. דבלא חשד נמי איכא משום לפני עור וכותי גר הוא ומצווה על המצות כישראל ולא דמי לעובד כוכבים העושה מלאכה בשבת שהעובדי כוכבים לא הוזהרו עליה:
מאי איריא. דקתני גבי כותי מפני שנקראת על שמו:
Tossefoth (non traduit)
חדא משום לפני עור. נראה דמהאי טעמא נמי להיות אסור כשקבל שדה בשותפות:
תיפוק ליה משום לפני עור. אליבא דרשב''א פריך דאית ליה כותים גרי אמת הן בפ''ק דחולין (דף ו.) גבי ההיא דר''ש דשדריה לר''מ למזבן חמרא מבי כותאי ומכאן יש להביא ראיה למה שפירש ר''ת דשייך למימר לפני עור אף במידי דלית ביה איסורא אלא דרבנן דהא מלאכה דח''ה אינה אסורה אלא מדרבנן כדפירש ר''ת (במו''ק (דף ב)) וראיה נמי מדלעיל (עבודה זרה דף טו:) דאסור למכור לישראל החשוד למכור לעובד כוכבים אע''ג דליכא איסורא אלא דרבנן אבל הר''ר אלחנן הקשה לפר''ת שפירש דמלאכה דח''ה אינה אסורה מן התורה מדאמר בפ' מי שהפך (מ''ק דף יא:) פתח באבל וסיים בחול המועד לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא ימי אבלו דאסור דרבנן אלא אפילו ח''ה דאסור דאורייתא כו' ומפר''ת דקרי ליה דאורייתא לפי שיש לה אסמכתא מן התורה בפ''ק דחגיגה (דף יח.) לאפוקי אבל שאין לו אסמכתא אלא מדברי קבלה דכתיב והפכתי חגיכם לאבל א''נ ח''ה יש לו עיקר מן התורה דאיכא למיגזר אטו י''ט:
אי הכי תיפוק ליה משום לפני עור. הקשה הר''י אמאי קאמר א''ה דאמלתי' דר''ש בן אלעזר גופיה היה יכול להקשות תיפוק ליה משום לפני עור ופי' הר''ר אלחנן בשלמא אי אמרת דכותי נקט לרבותא וה''ה עובד כוכבים ניחא דנקט טעמא דנקראת על שמו דשייך בתרוייהו אלא אי אמרת דנקט כותי דוקא א''כ תיפוק ליה משום לפני עור:
אֲרִיסוּתָא לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר לֵית לֵיהּ, אֶלָּא גּוֹי מַאי טַעְמָא מוּתָּר? דְּאָמְרִינַן לֵיהּ וְצָיֵית. כּוּתִי נָמֵי אָמְרִינַן לֵיהּ וְצָיֵית! כּוּתִי לָא צָיֵית, דְּאָמַר: אֲנָא גְּמִירְנָא טְפֵי מִינָּךְ.
Rachi (non traduit)
אריסותא לר''ש בן אלעזר לית ליה. והאי דנקט כותי דמשמע הא עובד כוכבים שרי לאו טעמא משום אריסותא אלא משום דאמרינן ליה לא תעשה בה מלאכה בשבת וציית:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source